בחיים לפעמים צריך לעצור שנייה מהטיפוס על ההר , מהמרוץ קדימה ולהביט שנייה למטה השאיפה הטבעית שלנו היא להסתכל קדימה ולראות מה עוד אנחנו רוצים לעשות וזה בריא וטוב אך לפעמים יש צורך שנייה לעצור ולהבין מה כבר נעשה ואת זה אנחנו שוכחים.
סופשבוע האחרון חזרתי אחורה בזמן לפגישה עם בני הגרעין שלי אי שם בקיבוץ שהיה הבית שלנו במשך כמה שנים טובות , התקבצנו בבריכה כשהפעם אנחנו יושבים בצד של בריכת הילדים זעטוטי הדור הבא
התרוצצו להם מסביב ,אותו מקום אותו, נראה ששם כמעט כלום לא השתנה אך מנקודת מבט שונה.
היה נדמה שלמרות כל השנים שחלפו וכל הדרך שכל אחד מאיתנו עבר לא הרבה , בקבוצה הזו של הגרעין כל אחד תפס את מקומו הטבעי מגיל 18 ממש אותם תפקידים די מדהים...
יום של התרגשות של מפגש מחודש ויחד עם זאת התבוננות אחורה לכל הדרך שעשיתי מאז אותו יום שעזבתי את הקיבוץ , בן זוג , בית מתוך הדגדוג הפנימי של חיפוש , סקרנות.
לעיתים בחיים עלתה בי המחשבה אם הייתי נשארת שם הכול היה הרבה יותר קל ויחד עם זאת מנקודת המבט של העצירה הזו באמצע מסע החיים ומבט חטוף על העבר הבנתי שעשיתי את ההחלטה הכי טובה, פתאום הבנתי איזה חיים נפלאים יצרתי לעצמי וכמה אני שלמה עם מי שאני , עם מה שאני ומקומי בעולם.
לפעמים אפשר ללכת לבקר את העבר רק בשביל לדעת שהווה שלנו נפלא , כאן ועכשיו אין זמן אחר מעולם לא היה.
לילה בן הרוש - מפיקה ויח"צנית, עיתונאית, אמנית ועורכת הניוזלטר לאן נושבת הרוח.
